תקציר:
מַאֲחוֹרֵי הַסּוֹרָגִים הֶעָבִים בְּמַרְתְפִי הַכָּלָא הַנּוֹרָא, יוֹשֵׁב דִי שְׁמוּאֵל וּבוֹכֶה בְּמַר לִבּוֹ לָאֵלְקָיוֹ: "מַדּוּעַ אֲנִי יוֹשֵׁב פָּה עַל לֹא עָוֶל בְּכַפִי? חֲבוּרָה עַרְמוּמִית שֶׁל גַּנָּבִים שׁפְלִים מְטִילָה עָלַי אַשְׁמָה חַסְרַת שַׁחַר! רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָנָּא חַלַץ אוֹתִי מִכָּאן!" בָּעֲלִילָה הַמּוֹתַחַת שָׁלִפְנֵיכֶם, נְלַוּה אֶת ר' שמוּאֵל לְכָל אֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ, מַהַיָּמִים הַטּוֹבִים כְּשֶׁהַהַצְלָחָה הַאִירָה לוֹ פָּנִים בְּבֵית הַמְּלָאכָה לִיצוּר יַין שָׂרָף שֶׁבְּבַעֲלוּתוֹ. בְּכָל הָאֵזוֹר יָדְעוּ כָּלָם שֶׁכְּדֵי לִזְכּוֹת לִלְגִימָה מְעַנֶּגֶת כְּדַאי לְהַגִּיעַ רַק אֶל רִי שְׁמוּאֵל. הַפַּרְנָסָה הָיְתָה בְּהַרְחָבָה, בְּסִיַעְתָּא דִּשְׁמַיָּא עַד שֶׁהַחַלּוּ הַצָרוֹת... בִּתְחָלָה, הִתְרַחֲשׁוּ גְנָבוֹת יוֹם יוֹמִיּוֹת מִתַּחַת לְאַפּוֹ שֶׁל ר' שמוּאֵל בְּשִׁיטָה מְתַחְכָּמֶת לְהַחֲרִיךְ. בְּאוֹתוֹ יוֹם גּוֹרָלִי בּוֹ נִתְפְסָה סוֹף סוֹף חֲבוּרַת הַגַּנָּבִים, הָיָה זֶה דַּוְקָא ר' שְׁמוּאֵל שֶׁמָצָא אֶת עַצְמוֹ נָמַק בַּכָּלָא. אֵיךְ יַצְלִיחַ לְהוֹכִיחַ אֶת חַפּוּתוֹ, בִּזְמַן שֶׁעֲדוּיוֹת שָׁקֶר רַבּוֹת תְּלוּיוֹת וְעוֹמְדוֹת נגְדּוֹ? הָאָם יִזְכָּה לְהִתְאַחַד עָם בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ? הֲיַעֲלָה בְּיָדוֹ לָקוּם עַל רַגְלָיו וְלָשׁוּב לְאֵיתָנוֹ כְּמִיָּמִים יָמִימָה? מְצַפָּה לָכֶם חֲוָיַת קְרִיאָה מוֹתַחַת וּמְהַנָּה!

עותקים